בסדרת היאלו רון נעשה שימוש בחומרים פעילים נוספים לחיזוק והגברת פעילות התכשירים:
אקווקסיל – פותח דור חדש של חומרים פעילים עם פעילות משולבת באפידרמיס ובדרמיס. החומר הפעיל בקוסמטונומיקה (סוכרים ממקור צמחי) מעודד סינתזה של חלבונים ואנזימים החיוניים לחיזוק מחסום העור (סוגים שונים של קרטין, לוריקרין, טרנסגלוטמינאז) וכן מעודד יצירת חומצות אמינו המרכיבות את גורם הלחות הטבעי באפידרמיס. החומר הפעיל גם מקדם סינתזה של קורמורים ושומנים אחרים החיוניים למחסום העור ומעודד סינתזה של חומצה היאלורונית באפידרמיס ובדרמיס.
ניאצינאמיד – מספק מגוון רחב של השפעות מועילות על העור: הוא תומך בתהליך ההתמיינות של האפידרמיס והשכבה הקרנית, הוא מאיץ את סינתזה של שומנים באפידרמיס ומחזק משמעותית את מחסום העור. ניאצינמיד מאיץ את חידוש הקולגן בדרמיס ומסייע לאחידות גוון העור על ידי עיכוב מעבר המלנוזומים לתאי האפידרמיס. מלנוזומים הם האברונים בתא האחראים לייצור, אחסון והעברת הפיגמנט מלנין.
בסדרת החומצה ההיאלורונית נעשה שימוש בחומצה היאלורונית המיוצרת בתהליכים ביוטכנולוגיים מחומרי גלם צמחיים.
חומצה היאלורונית היא חומר רב תכליתי המצוי בגוף האדם. במשך זמן רב חשבו בטעות כי הוא חומר מילוי פשוט של חללים בין-תאיים והניח כי תפקידו העיקרי הוא שמירה על איזון הלחות, שימון מפרקים ומילוי חללים שונים.
כמות החומצה ההיאלורונית בגוף אדם בוגר היא כ-15 גרם. מחצית מכמות זו מוחלפת תוך יום עקב תהליכי פירוק מהירים. חומצה היאלורונית נמצאת ברקמות שונות בגוף כמו מפרקים, רקמות חיבור, עין, חניכיים וכמובן העור. בבני אדם, הריכוז הגבוה ביותר של חומצה היאלורונית נמצא בעור (כ-50% מסך החומצה ההיאלורונית בגוף).
חומצה היאלורונית היא אחד המרכיבים העיקריים של המטריצה (החומר החוץ תאי של הדרמיס) היוצר את הג'ל העוטף את סיבי הקולגן והאלסטין. הוא יכול לקשור מים פי 1000 ממשקלו ולכן שולט בתכולת המים בעור.כמות ואיכות החומצה ההיאלורונית בעור מושפעת מגורמים חיצוניים ופנימיים. חשיפה לשמש משפיעה בבירור על החומצה ההיאלורונית, הנתונה לתהליכי פירוק מואצים בנוכחות רדיקלים חופשיים. בעור שאינו חשוף לשמש, הפירוק הוא אנזימטי.
עור מתבגר מאופיין בירידה דרמטית בחומצה היאלורונית באפידרמיס.
בדרמיס השינויים מתבטאים בעלייה בקשרים של חומצה היאלורונית עם מרכיבים אחרים של הרקמה וירידה בזמינות שלה.
חומצה היאלורונית במשקל מולקולרי נמוך נמצאה כבעלת יכולת חדירה טובה יותר לעור ויש לה השפעה על תהליכים ביולוגיים כגון התמיינות של תאי אפידרמיס, חיזוק סוגים מסוימים של קשרים בין תאי האפידרמיס בעור אשר נחלשים ומתמעטים עם הגיל, והשפעה על התחדשות רקמות.